כיצד אני יכול לנהל את הסיכונים של מוצרים ממונפים במסחר במניות

מוצרים ממונפים מגבירים הן רווחים והן הפסדים. מדריך זה מכסה את טכניקות ניהול הסיכונים המרכזיות, החל מגודל הפוזיציה ועד לסטופ-לוס וגידור.

כתב ויתור

זה אינו ייעוץ השקעות. המידע שנמסר מיועד למטרות חינוכיות ומידע בלבד ואינו מהווה המלצה לקנות או למכור כל מוצר פיננסי.

הגרסה האנגלית של אזהרות סיכון אלה היא מחייבת. התרגומים מסופקים מטעמי נוחות בלבד.

ניהול הסיכונים של מוצרים ממונפים הוא אחת המיומנויות החשובות ביותר שסוחר מניות יכול לפתח. המינוף שמייצר רווח של 5% על פוזיציה ביחס 5:1 יכול לייצר הפסד של 5%, וההפסד יכול להיות גדול יותר מהרווח בגלל המרווח (spread), העמלה והחיוב בגין המימון. הסוחר שמנהל את הסיכון בזהירות יכול לשרוד את ההפסדים, והסוחר שורד יכול להישאר בשוק מספיק זמן כדי לקלוט את הרווחים.

טכניקות עיקריות לניהול סיכונים

הטכניקה הראשונה היא קביעת גודל הפוזיציה. על הסוחר לקבוע את גודל הפוזיציה לאחוז קבוע מהחשבון, בדרך כלל 1% עד 2% מהחשבון לכל עסקה. גודל הפוזיציה מחושב כסכום הדולרים שהסוחר מוכן להפסיד, מחולק במרחק עד ל-stop-loss. הסוחר שמסכן 1% מחשבון של €10,000 בעסקה עם stop-loss של 2% יהיה בעל גודל פוזיציה של €5,000.

הטכניקה השנייה היא ה-stop-loss. ה-stop-loss הוא הוראה שסוגרת את הפוזיציה במחיר שנקבע מראש, וה-stop-loss מגביל את ההפסד. יש להציב את ה-stop-loss ברמה שמתאימה לסבילות הסיכון של הסוחר, ואין להזיז את ה-stop-loss נגד הסוחר. ה-stop-loss הוא הכלי המרכזי של הסוחר לניהול הסיכון של פוזיציה ממונפת.

הטכניקה השלישית היא ה-take-profit. ה-take-profit הוא הוראה שסוגרת את הפוזיציה ביעד רווח שנקבע מראש, וה-take-profit נועל את הרווח. ה-take-profit שימושי לסוחרים שרוצים לנעול יעד רווח, והוא שימושי גם כדי להימנע מוויתור על הרווחים.

הטכניקה הרביעית היא פיזור. על הסוחר לפזר את הסיכון על פני מספר פוזיציות, מספר סקטורים ומספר סוגי נכסים. הפיזור מפחית את ההשפעה של הפסד בודד על התיק הכולל, והפיזור הוא כלי מרכזי לניהול הסיכון של תיק ממונף.

גידור הפוזיציה הממונפת

טכניקת הגידור הראשונה היא סטופ-לוס. הסטופ-לוס הוא גידור פשוט, והוא טכניקת הגידור הנפוצה ביותר. הסטופ-לוס מגביל את ההפסד לרמה שנקבעה מראש, וקל ליישם את הסטופ-לוס ברוב הפלטפורמות.

טכניקת הגידור השנייה היא האופציה. הסוחר שמחזיק בפוזיציית לונג במניה יכול לקנות אופציית PUT על אותה מניה, ואופציית ה-PUT מעניקה לסוחר את הזכות למכור במחיר מימוש. אופציית ה-PUT פועלת כמו פוליסת ביטוח, ואופציית ה-PUT מגבילה את ההפסד על פוזיציית המניה. העלות של אופציית ה-PUT היא הפרמיה, והפרמיה היא ההפסד המקסימלי בגידור.

טכניקת הגידור השלישית היא ה-ETF ההפוך. הסוחר שמחזיק בפוזיציית לונג ב-ETF של סקטור יכול לקנות ETF הפוך על אותו סקטור, וה-ETF ההפוך עולה כאשר הסקטור יורד. ה-ETF ההפוך הוא גידור פשוט, והוא שימושי לגידור לטווח קצר. ה-ETF ההפוך אינו החזקה לטווח ארוך, משום שה-ETF ההפוך סובל מ-dekay יומי.

טעויות נפוצות שכדאי להימנע מהן

הטעות הראשונה היא מינוף יתר. סוחר שמשתמש במינוף של 20:1 במניה תנודתית יכול לאבד את כל ההפקדה בעסקה אחת בלבד. יש להתאים את המינוף לתנודתיות של נכס הבסיס, ויש להתאים את המינוף לסבילות הסיכון של הסוחר.

הטעות השנייה היא להזיז את ה-stop-loss. סוחר שמזיז את ה-stop-loss נגד העסקה נותן לעמדה יותר מרחב להפסיד, והוא מגדיל את הסיכון. יש להציב את ה-stop-loss ברמה שהסוחר מרגיש איתה בנוח, ואין להזיז את ה-stop-loss אלא אם לסוחר יש סיבה חדשה.

הטעות השלישית היא להתעלם מעמלת המימון. העמדה הממונפת משלמת עמלת מימון במהלך הלילה, ועמלת המימון מוסיפה לעלות העסקה. סוחר שמחזיק עמדה ממונפת במשך שבועות או חודשים משלם עמלת מימון משמעותית, ועמלת המימון יכולה למחוק את הרווחים.

הטעות הרביעית היא לבצע יותר מדי עסקאות. סוחר שמבצע הרבה עסקאות ממונפות בכל יום חשוף לעלויות עסקה גבוהות יותר. הסוחר צריך להיות בררן עם העסקאות.

בניית תוכנית לניהול סיכונים

הצעד הראשון הוא להגדיר את הסיכון לכל עסקה. על הסוחר לבחור אחוז קבוע מהחשבון, בדרך כלל 1 אחוז עד 2 אחוז, ועל הסוחר להיצמד לאחוז הזה בכל עסקה. האחוז הוא ההפסד המקסימלי שהסוחר מוכן לקחת בעסקה אחת.

הצעד השני הוא להגדיר את ה-maximum drawdown. על הסוחר לבחור maximum drawdown, בדרך כלל 10 אחוז עד 20 אחוז מהחשבון, ועל הסוחר להפסיק לסחור כאשר מגיעים ל-drawdown. מגבלת ה-drawdown מגינה על הסוחר מרצף הפסדים שמכרסם בחשבון.

הצעד השלישי הוא להגדיר את המספר המרבי של פוזיציות פתוחות. על הסוחר לבחור מספר מרבי של פוזיציות, בדרך כלל 5 עד 10, ועל הסוחר לא לחרוג מהמקסימום. מגבלת הפוזיציות מונעת מהסוחר לבצע over-leveraging של החשבון.

הצעד הרביעי הוא לסקור את התוכנית באופן קבוע. על הסוחר לסקור את העסקאות, את ה-drawdown ואת שיעור הזכייה על בסיס שבועי, ועל הסוחר להתאים את התוכנית אם יש צורך. הסקירה היא חלק מרכזי מתהליך ניהול הסיכונים, והיא עוזרת לסוחר להישאר ממושמע.

שאלות נפוצות על ניהול סיכונים

מהי טכניקת ניהול הסיכונים הטובה ביותר? גודל הפוזיציה בשילוב עם סטופ-לוס היא הטכניקה היעילה ביותר. שתי הטכניקות פשוטות ליישום, והן מכסות את רוב תרחישי המסחר.

האם אני יכול לנהל את הסיכון בלי סטופ-לוס? כן, באמצעות אופציות או באמצעות גידור עם ETF הפוך, אבל החלופות מורכבות ויקרות יותר מסטופ-לוס פשוט. על הסוחר שלא רוצה להשתמש בסטופ-לוס לשקול את החלופות בזהירות.

באיזו תדירות כדאי לעיין בתוכנית ניהול הסיכונים? על הסוחר לעיין בתוכנית על בסיס שבועי, ועל הסוחר לעיין בתוכנית בתדירות גבוהה יותר בתקופות של תנודתיות גבוהה. הסקירה צריכה לכלול את העסקאות, את הירידה מהשיא (drawdown), את שיעור הזכייה ואת עלויות המימון.

משאבים קשורים

מאיפה להתחיל

אם אתם מנהלים את הסיכון של מוצרים ממונפים, הצעד הראשון והכי שימושי הוא להגדיר את הסיכון לכל עסקה, את הירידה המקסימלית (maximum drawdown), ואת המספר המרבי של פוזיציות פתוחות. ההשוואה שלנו בין Broker-ים broker comparison מציגה את ה-Broker-ים שמציעים מסחר ממונף וכלי ניהול סיכונים, וביחד הם מראים לכם מה ה-Broker מציע לפני שאתם מבצעים את העסקה הממונפת הראשונה.